עם העלייה של כריס לבמה, בהיכל נוקיה בתל אביב עולה גם סף הרגש. אחרי 20 שנה שהשירים שלו הם חלק מפסקול חיי וחייהם של רבים אחרים מהקהל, לקבל אותו לבדו עם גיטרה אקוסטית אחת מורמת בידיו כאות ניצחון זה בהחלט מרגיש כמו ניצחון, גם שלנו.
זהו ניצחונו של השורד הכי יציב מאותה סצנה, עם קריירה מגוונת, שאפילו כוללת אלבום RNB אלקטרוני עם טימבלנד, שומו שמיים, ולאחרונה, התאחדות עם הלהקה שלו SOUNDGAREN איתה הוא צפוי להוציא אלבום עוד השנה.
כריס קורנל אולי לא היה אחד מהבולטים ביותר בסצנת ה-"GRUNGE" בתחילת דרכו, אך בין הראשונים להקים להקה מובילה בז'אנר. SOUNDGARDEN הוקמה עוד ב-1984. היא הראשונה שהוחתמה בחברת התקליטים SUBPOP, אותה חברת תקליטים דלת תקציבים, שזכתה להחתים להקות שהיא עצמה לא ידעה להעריך את גדולתם כמו MUDHONEY ,GREEN RIVER ו- NIRVANA.
SOUNDGARDEN היתה זו שבה תלו את התקוות לפריצה לתודעת המיינסטרים, בעיקר בגלל הקול של כריס, שבשנות ה80 היה יכול להטמע ולהשמע כחלק מיורשי LED ZEPPLIN
ולהתאים לסצנת הHAIRBANDS של אותה תקופה.
מזל שזה לא קרה וSOUNDGARDEN לא הגיעה לעולם, אלא העולם הגיע לגינת הסאונד שלה.
התקופה הכי יפה עד כה במוזיקה, בעיניי, הגיעה.
PEARL JAM, ה"להקת אחות" של SOUNDGARDEN יחד עם ALICE IN CHAINS היו בין הבולטות שבסצנה, ופתחו בפני את האפשרות הסוחפת של שייכות לסצנת המוסיקה המתפרצת בסיאטל, וזאת מהחדר שלי, באשדוד.
דווקא ב-1994, שנה שבה ה"GRUNGE" כביכול החל לדעוך, עם הירייה של KURT COBAIN בראשו. זו היתה השנה שבה SOUNGARDEN בלטה יותר משאר הלהקות וזכתה להצלחה הכי גדולה שלה עם האלבום השלישי SUPERUNKNOWN, (אירוני משהו...), ממנו יצאו השירים MY WAVE , SPOONMAN וכמובן BLACK HOLE SUN .
סאונד זה דעך באמת רק בסוף שנות ה-90 ולאחר תקופה שדווקא נשים הובילו את הרוק, הגיע שוב ה-POP ודחק את כל מה שקרוי "ALTERNAIVE" מהמיינסטרים. (תעצרו על זה רגע).
ליין סטאלי סולן ALICE IN CHAINS נפטר ממנת יתר,PEARL JAM סרבו להוציא קליפים ויצאו יותר ויותר מהתודעה והלהקות של אותה תקופה התפרקו או נמוגו.
גם SOUNDGARDEN התפרקה אבל CHRIS יצא לקריירת סולו. בדרך-כלל, סולן של להקה כזו לא ממש מצליח לשרוד בזכות עצמו. כמו למשל במקרים של SCOTT WINGFIELD מ STONE TEMPLE PILOTS,וBILLY CORGAN מ-SMASHING PUMPKINS ועוד.
משם הוא המשיך לעוד אלבומי סולו, לשירי פסקולים ואז ל-AUDIOSLAVE , להקה שהקים יחד עם חברי להקת RAGE AGAINST THE MASHINE, איתם הוא הוציא 3 אלבומים.
נדמה היה לי שהאלבומים הופכים יותר ויותר אופטימיים, ואני אם להודות על האמת, אלה אינם האלבומים שאליהם הכי התחברתי באופן אישי, אבל הערכתי את ההתחדשות והאופטימיות שכריס מביא לתוך תהליך היצירה, בכל פעם מחדש.
רחוק מהבית קרוב לכריס
בהתחלה, כריס נראה בעיניי מאוד בלתי נגיש. חשבתי שהמוזיקה של SOUNGARDEN קשה לעיכול ולא ממש הבאתי את עצמי לשמוע אלבום שלם עד שהגעתי לצבא.שם, שמעתי בפעם השנייה והעמוקה יותר את TEMPLE OF THE DOG, להקה שכריס הקים יחד עם חברי PEARL JAM.
כנראה שנוף ההרים העירומים שהקיף את בסיס "עובדה" המדברי והזמן שהיה לי, אפשרו לי לגלות את כריס כנגיש יותר עם קול עמוק ורחב ממדים. למעשה, כבר אז הגדרתי אותו כווקוליסט הטוב ביותר שאני מכיר, תואר שאיש עוד לא כבש אצלי מאז. אני לא יודע לתאר במילים את העוצמות בשירה שלו באלבום. זה הרגיש לי כמו ליפול מצוק למעלה. כשהקול שלו גם מתאר את הנוף.
ההופעה הענוגה הזאת ביום שלישי היתה ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות SONGBOOK, לפני שכריס חוזר לגמרי ל-SOUNDGARDENהיא הכילה שירים מכל הקריירה שלו, לבדו על הבמה, עם גיטרה אקוסטית.
מעגלים.
יום הולדת שמח כריס. היום אתה בן 48. וכמישהו שהצליח להוכיח שהוא כל הזמן מתחדש ומשתכלל אני מאחל לך ולנו שתביא את זה גם
ל-SOUNDGARDEN באלבומים הבאים.
ואם סיום הסיבוב ההופעות הנוכחי שלך בישראל הוא סוג של סגירת מעגל, אני מקווה שתרצה לפתוח את המעגל הבא שוב איתנו כאן בישראל.
אני אשמח לדעת מה אתם חושבים ואם אתם מתחברים לכריס כאומן , ואם יש שירים שאתם אוהבים של כריס, מוזמנים להשאיר קישור ולשתף במה שמרגש אתכם.
-------
אם בא לכם, באתר של CHRIS אפשר לשמוע כל אלבום שלו,
(כולל TEMPLE OF THE DOG ,SOUDGARDEN ,AUDIOSLAVE), עם מילות כל השירים.
